היום בחרתי להעלות תמונות מהגינה הפרטית שלנו. הגינה שלנו היתה מושלמת-של-צילומים תקופה מסוימת, כשהיא היתה חדשה. אפשר לראות תמונות שלה כאן .

עם הזמן, גדילת הילדים, מירוץ החיים , תוספות בחיות הבית, היא הפכה לגינה יפה מאוד אבל לא גינה למגזינים. מכירים את זה? מעצבים משהו – עיצוב גינות, עיצוב פנים – בצורה מוקפדת בעזרת איש מקצוע , הכל נראה מושלם, החברים מתלהבים, הצילומים מדהימים. ואז….. החיים מתערבים. הזמן עובר, כבר מתחיל קצת להתקלף, משהו נובל ולא מספיקים להחליף, שוכחים לפעמים להשקות, מזניחים את הטיפול השוטף (אצלנו כמובן הסנדלר הולך יחף) והנה פתאום מקבלים גינה, או בית, עם בסיס תכנוני מעולה שלעולם לא ייעלם, הכל עדיין יפה, אבל יש כבר מין תחושה שהמקום הזה בשימוש, יש לו אופי , יש לו ייחוד רק שלנו ששום מעצב לא יכול לתת. זו לא הזנחה, זה פשוט יצור חי, כן, גם הגינה וגם הבית משתנים איתנו ומתפתחים. לפעמים מקבלים שיפוץ קטן ואז שוב החיים ממשיכים.

זה מה שהופך בית, או גינה, לדבר שהוא רק שלנו. אם העיצוב הבסיסי נכון, טוב ויפה, כל מה שנעשה רק יוסיף לאופי של הבית או הגינה. זו הגדולה של מתכנן טוב, וזו גם הגדולה שלנו לדעת להרפות, להבין שלא הכל מושלם כל הזמן, ושיש בזה רק יופי.

הגינה שלנו חטפה מחלה – מחלת התרגולות שלי. מחלת האהבה לחיות. יש כבר שני כלבים, והם לפעמים משתוללים בגינה. חמישה חתולים, חופרים, רצים, הכלבים רודפים אחריהם והילדים רצים אחרי כולם. יש כבר בית על העץ, ושני לולים שבניתי במו ידיי, אחד מוזמן בהרכבה עצמית, ואחד שממש ניגרתי. יש חבלים מוזרים שתלויים מהענפים של החרוב הותיק שהיה פה הרבה לפנינו. בניתי קומפוסטר ויש גינת ירק שלא תמיד מצליחה לי, וקצת יובש פה ושם, ואת המקום בו התרגולות מכסחות כל צמחיה שניסינו לשתול.

זו הגינה שלנו עכשיו.